איך להגיע
  לוח אירועים
  מפגש עם הסופרת משוררת חמוטל בר-יוסף
  כתבה 15 שנה לגלריה טל
  דליה מאירי Paris Open Studio 2016
  דלית שלגי-לאון אור אחר, תחת שמש אחת
  התחדשות אמני כפר ורדים מציגים
  מרסל ינקו Late DADA
  שירלי סיגל מכוסה וחשוף
  הרצאת עדי גרינפלד בכנס מותר 23
  לאה גולדברג עוד חרוז אחד
  כנס מותר 2015 -הרצאת עדי גרינפלד בכנס
  טל גרינפלד פלורידה
  ורדה יתום
  ציוני דרך תערוכה מאוסף הגלריה
  קזואו אישיי, Mujo ,ציור, קליגרפיה, רישומי דיו ועוד
  אהרון גלעדי פנים אל פנים
  דוד מסר בדרכו
  תערוכת בוגרי בצלאל תואר שני MFA
  יאן פטרי - עבודות אחרונות
  עודד פיינגרש דיאלוג
  שולה ליס מסע אישי
  תערוכת אמנים בוגרי הכפר לקראת חגיגות ה-30
  חוה מחותן זכרונות ילדות
  מבואה
  תערוכות לפי שנים
  ישראל גרינפלד פרקטלים בצמר
  אפרים משה ליליין
  טלי זורע חרוט בנוף
  אפרים משה ליליין נשים בגלריה האוניברסיטאית אוניברסיטת תל-אביב
  שיח נשים, ייצוג נשים באמנות ישראלית
  דוד מסר בדרכו
  אחמד כנעאן על חבל דק
  עידו נוי על גגות תל-אביב
  מטלמורפוזיס על האמן והתערוכה
  פרופ' מורדכי עומר, לזכרו
  שמואל כץ, בין מֵצַרים מבית הזכוכית לארץ מובטחת
  לחם תערוכת אמני כפר ורדים
  זמן התארגנות-חלון התרעננות
  מעגלים, דליה מאירי
  ארץ ארץ נופים ואנשים מארץ ישראל של פעם
  שמואל כץ הלך לעולמו
  מיקי צדיק קורמת עור
  מטלמורפוסיס סרט ושירים בתערוכה
  בהשראת חנוך לוין-תערוכת הדפסים
ארץ ארץ נופים ואנשים מארץ ישראל של פעם

הצייר מצייר, הסופר מספר, הפסל מפסל,  אך המשורר אינו שר,
הוא הר בצידי הדרך, או עץ,  או ריח, משהו בורח,  או כבר לא מה שהיה  ולא יחזור,  כמו עונות השנה..
              
נתן זך, שירים שונים, 1960

אריה אלוויל

אהרון גלעדי
נחום גוטמן

דוד הנדלר
יעקב וקסלר
שמואל חרובי
אריה לובין
דוד מסר
אברהם נתון
אביגדור סטימצקי
אבשלום עוקשי
עודד פיינגרש
רות שלוס
ציונה תג'ר

בתמונה: ציונה תג'ר, שוק הכרמל


תערוכת ציורים בנגיעה מעט נוסטלגית, מביאה משהו מאווירת ארץ ישראל של פעם.
נופים ואנשים בחיי יומם, בעמלם, במשפחה, במנוחה, בעצב ובשמחה. ציירים ישראלים מנציחים במכחולם, מתוך מבט אישי, רסיסי חיים ומשתפים אותנו, ולו לרגע, בעולם שהיה  ונעלם. אמנים ראשוניים אלה, רובם עלו לארץ ממקומות שונים, רובם ממזרח ומרכז אירופה, מקצתם ילידי הארץ, הביאו איתם מטעני תרבות שספגו בארץ מולדתם, צעירים היו, חלוצים שהאמינו בארץ החדשה. המפגש עם הארץ, עם הנופים, התושבים המקומיים, השמש המקומית המפורסמת, הריאליזציה של החלום והדמיון מול המציאות שמצאו כאן, הביאו למיזוג וליצירת אמנות ייחודית, כל אחד בדרכו וסגנונו. דרך הנושאים שהיו חייהם,היו משותפים המציאות כאן, נמצא גם קו משותף ביצירתם.
שנות ה 20  וה 30 היו ביטוי אמנותי לאותם אמנים חדורי אידיאלים, לחברה חלוצית עם ערכי התיישבות, עבודה ורומנטיקה.
האמנות המקומית הייתה השתקפות של הלכי הרוח של המתיישבים החדשים. אמני התקופה כמו ראובן רובין, נחום גוטמן, ישראל פלדי, ציונה תג'ר, מנחם שמי, חיים גליקסברג, אריה לובין ועוד רבים. הם ציירו את נופיה של הארץ, את "האוריינטליזם", המזרחיות של תושביה, בתי הכפר הערבי, תמונות משגרת חייהם, הכל נראה אקזוטי, קסום מבעד האור הבהיר של ארץ ים תיכונית חמה, שונה כל כך מהצבעים הכהים והקודרים של מזרח אירופה. נושאי ציוריהם היו שונים  מעבודות שנוצרו בבצלאל, המוסד האקדמי הראשון לאמנות בארץ שהוקם ב 1907. לא עוד עבודות אוּמנות במסורת תנועת הarts & crafts , ריקועי נחושת, אריגה, סתתות, ונושאים יהודיים, לא עוד ציורי היהודי הגלותי, אלה הוחלפו בדמות החלוץ, העובד את אדמתו בגאווה. הסגנון החדש היה בנוי על החברה החלוצית שהלכה והתגבשה בארץ.
הם עצמם עבדו רובם לפרנסתם, חלקם בקיבוצים, חלקם עבדו בכבישים, בבניה, בטייחות, ובעבודות מזדמנות אחרות. זמן רב עבר עד שהשתלבו כמורים לאמנות, כמעצבי תפאורות או כמכיני קישוטי חג בקיבוצים. זמן רב לקח עד שקיבלו הכרה כאמנים ולגיטימציה לעבוד בסטודיו, ביצירה בנוסף לעבודת יומם בשדה או ברפת. את נושאי יצירתם שאבו מחייהם, מהמציאות המקומית היום יומית. חלק מהאמנים ביקשו לחזור אל הקדום, אל תקופת התנ"ך, לפני הגלות, לכנעניות. רעיונות אלו נתמכו גם באידיאולוגיה, בספרות ושירה של משפיעי התרבות החלוצית ציונית. ה"עבריות" קמה ועלתה מול ה"יהדות". אמנות ה"אסכולה הארץ ישראלית" התגבשה במאפיינים אקספרסיוניסטים, המדגישים צבעים נקיים, קווי מתאר חזקים, נטייה לפישוט, להשטחה, ודמויות נאיביות. הסגנון הארץ ישראלי  הושפע גם מתנועות בינלאומיות שקמו בין שתי מלחמות עולם באירופה, האקספרסיוניזם הצרפתי והגרמני, הקוביזם, הפוביזם אולם התגבש כאן סגנון מיוחד, האמנים הושפעו בנושאים אחד מהשני, וגם מהשירה, הכתיבה והתכנים של היצירה התרבותית, הם ביטאו געגועים להגדרה וביטוי עצמי.
"בירושלים, תל-אביב, חיפה וטבריה אני חש כמי שנולד מחדש, הכל חדש ועיניהם של האמנים פקוחות לרווחה, רואות את העולם בהשתאות"... (ראובן רובין, 1926)אמנות ישראלית הוצגה בתערוכות במגדל דוד, בהן הציגו אמני ארץ ישראל, גם אמני תל-אביב (1920-1926).    תחילה הוצגו עבודות אמני בצלאל, אולם החל מתערוכת 1924 הוצגו אמני האסכולה הארץ ישראלית  שהפכו  לרוב בתערוכות הבאות.בסופו של דבר ריבוי ציורי הנוף הביא לרוויה מסוימת, שניתן לבטא בביקורת הצייר מנחם שמי :
" את ריבוי ציורי הנוף בתערוכותינו אני מדגיש כתעודה נוספת של עניות-הרוח בקרב ציירינו"
האמנים שמרדו ב"בצלאל" כממסד, נעשו בתערוכות הבאות הממסד עצמו. סגנון האמנות הארץ ישראלי מיצה את עצמו בשנות השלושים וקיבל גוון של פרובינציאליות, חלקם של האמנים מחפשים מקורות השראה חדשים, רובם מושפעים מפריז. קמה קבוצת אמנים שקראו לעצמם "קבוצת האמנים המודרניים". הם ארגנו תערוכה בצריף שנקרא ה"אוהל", בתל-אביב. בתערוכת האוהל הראשונה ( 1926) השתתפו מיטב האמנים, שהציגו סגנונות שונים. הקווים המודרניים שנחשבו "מתקדמים", בהשפעת האקספרסיוניזם הצרפתי שהובא לדוגמא ע"י פרנקל (פרנל) מפריז (בהשפעת סוטין, קיקואין). "המודרניים"  עוררו התנגדות בקרב הקהל והמבקרים. פרנקל פתח סטודיו בו לימד בגישה של צורה וצבע, שטוח ובהיר, בניתוק מהנוף.
זוהי דרכה של האמנות, תנועה מחליפה תנועה, סגנון מחליף סגנון. בתל-אביב התפחה בהמשך תנועה משמעותית ביותר באמנות הישראלית, תנועה שהתגבשה וקמה בצורה סימבולית  עם הקמת המדינה "אפקים חדשים" (1966-1948).
תערוכה זו מוצגת כמחווה לאמנות הישראלית, מביאה מקבץ תמונות היוצרות פסיפס של הנופים והאנשים של ארץ ישראל מתקופות שונות. חלק מהאמנים המשיכו ודבקו בסגנונן למשך שנים רבות, חלקם פנו לסגנונות  חדשים, אל המופשט ובחזרה. האמנים שנבחרו חלקם זכו לפרסום והכרה וחלקם,  למרות  יצירתם ותרומתם, נחבאים בין דפי ספרי האמנות, דרך התערוכות זוכים מידי פעם להארה, ואנו  זוכים לפגישה מחודשת עם עבודתם. תערוכה זו היא ראשונה בסדרת תערוכות לרגל 60 למדינה. התערוכה דידקטית, כוללת כיתוב לגבי האמנים המשתתפים, היא תלווה בהרצאות על אמנות ישראלית ותארח אורחים, תלמידים ותיירים המגיעים לצפון. 



ארה לובין, מעשני הנרגילה אהרון גלעדי, הטיילת בתל-אביב