טבע שביר, טבע, סביבה, קיימות

הביטוי האמנותי בתערוכה זו מציג ועוסק במגוון נושאים. הפגיעה בבעלי חיים ובמיוחד ימיים מוצגת בסדרת פסלים מתוך פרויקט פסלים ימיים של הפסלת שוש יוגב לצד צילומים של יצחק יוגב. הזוג יוגב מציגים את בעלי החיים הימיים הנפגעים על ידי מעשי האדם בטבע הימי. הצילומים של יצחק יוגב מתארים את היופי הנשגב של היצורים כפי שהם נראים בטבע.

הנושא של צמצום אזורי מחייה ואובדן והיכחדות מינים של בעלי חיים מקבל נראות רחבה בתערוכה. מיכל אשל, אמנית רב תחומית, בוחרת בפיסול קרמי של סדרת דרורים, שהיו מרכיב משמעותי בחיי היום יום בארצנו והולכים ונעלמים מנוף חיינו. ציפור ה-"דודו", שנכחדה כליל והפכה לסמל החיות שנעלמו מעל פני כדור הארץ, מיוצגת על ידי פסל בעיסת נייר של רינה סטרוד. ציפורים נדירות אחרות מוצגות בצילומי שמואל הלוי. עדנה פישר יצרה ומציגה סדרת הדפסי מונוטייפ על נייר עטיפה ממוחזר ומשומש, המתארת את מות הציפורים. הציפור, הקשורה לנפש האדם פיסית ומושגית, מדגימה סימבולית את תחושת האבדן ומעבירה היטב את המסר של נקודת אל חזור. 

על הדבורים ההולכות ונעלמות כבר למדנו מציטוט המיוחס לאיינשטיין:

“If the bee disappears from the surface of the earth, man would have no more than four years to live.”

אם אמנם אמר זאת איינשטיין או לא, ידוע פועלן החיוני של הדבורים להאבקת הצמחייה המשמשת כמזון ליצורים על פני הפלנטה, והיעלמותן עלולה לסכן את מזון האדם. הצמצום במגוון הביולוגי והעלמות מינים (biodiversity) ופלישתם של מינים אחרים היא בעיה ידועה ונחקרת. בספר האדום לחולייתנים ולצמחים, שהתפרסם כבר לפני יותר מעשור ומבוסס על מחקרים רבים של מדענים, יש רשימות ארוכות של מינים שנכחדו באזורנו ולא יהיו עוד בנמצא בדורות הבאים. נעשים ניסיונות לשחזר, לשמר או לגדל מחדש מינים מעטים אולם יש כאלה שנעלמו לעד. על כך נוכל ללמוד מיצירתה של דקלה גרציאני המתארת תהליך של היכחדות הדרגתית של צמח, עד כדי שרידותו כמוצג מוזיאוני או מאובן בלבד.

אסתי כץ אוספת מאמרים בנושאי סביבה, הכותרות המדאיגות לגבי גילויים מדעיים המתארים את השינויים והפגיעה באיזון האקולוגי משולבות כציטוטים בסדרת יצירות המביעות את תחושותיה ומגיבות לכתבות. השימוש בדפי לוח שנה ישן כמצע לציוריה מרמז על מימד הזמן החולף ואוזל. מיכל כץ ערכה מסע חקר בעקבותיו יצרה סדרה העוסקת בהקשרים של פחם - פחמן, יסוד המרכיב כל מולקולה של חומר חי, אורגני, אך הוא גם מרכיב בפחמן הדו חמצני הנוצר מפליטות שמקורן בטביעת הרגל הפחמנית של האדם. בעבודתה יצרה שכבות חומר, הכוללות יריעות פלסטיק וחומרים נוספים, ומדמות את השכבות הנוצרות מפעילות האדם ונטמעות בטבע. 

אמנים אחדים - יהודית גיל, שיר הלוי, ואורית קרן רייך - מציגים צילומי "טבע דומם", המתארים את הזבל הנערם באתרי טבע ומדגישים את הפגיעה העמוקה של אשפה הנערמת כתוצאה מתהליכי מחזור לא מבוקרים. הניגוד בין נופי הטבע הפסטורליים וערימות הזבל המפוזר ונערם במקומות לא צפויים מדגיש את שרידי עולם הצריכה והשפע, שעם סיום תפקידם הפונקציונלי נזרקים והופכים לחלק בלתי נפרד מהנוף.

אייל חירורג, אמן צעיר, מאייר ואנימטור, מציג שלושה איורים המביעים הרהורים על היחסים האמביוולנטיים בין האדם לטבע. נקודת מבט צעירה ומאתגרת מוצגת על ידי אוריין פינטו, שיצרה לפרויקט הגמר בתקשורת חזותית במכללה האקדמית עמק יזרעאל עבודת וידאו ארט. כדי להדגים את הצורך בשינוי, היא מתארת ניפוץ סממני התרבות כדי לאפשר בניית עולם מחדש.

ההתחממות הגלובלית מיוצגת על ידי צילומי הקרחון המתכווץ והשריפות ביערות הגשם באמזונס, כפי שנצפו מתחנת החלל וצולמו על ידי האסטרונאוטית ג'סיקה מאיר. הצילומים מלווים במסר הברור של ג'סיקה לפגיעות הפלנטה ולצורך הדחוף של שילוב מאמצים בינלאומי להצלתה. בתערוכה מוצגות עבודות של האמנית חוה מחותן שהלכה לעולמה לאחרונה - תחריטים ופסל בזלת מתוך הפרויקט שהוצג במוזיאון חיפה ובירושלים בשנות השמונים של המאה הקודמת. יצירתה מוצגת כמחווה לכל אותם אמני סביבה חלוצים, שיצרו והתייחסו לנושאי סביבה ופגיעה בטבע כתוצאה מפעילות מוגברת של העולם התעשייתי במהלך יותר מחמישים שנה.

אמנים רבים עסקו בנושאים אקולוגיים. נציין את שי זכאי שעסקה בזיהום בבטון בנחל עציונה שבעמק האלה, ליד בית שמש. בשנת 1999 היא השתמשה בבטון שנאסף בערוץ הנחל כדי ליצור פסלי דגלים וחפצי אמנות אחרים. הפרויקט עורר את דעת הקהל, ובשיתוף פעולה בין האמנית, מדענים והקהילה נוקה ערוץ הנחל.

חוה מחותן יצרה פסלי סביבה בנגב ובגליל, חלקם הוצגו לתקופה קצרה כמיצבים, כאשר עם סיום התצוגה החזירו האמנים את הטבע למצבו הקודם. בין פרויקטי הסביבה של מחותן היה הפרויקט עמק לאקאוונה, איזור בפנסילבניה בו גדלה בנעוריה. בחזרתה למקום אחרי שנים רבות נחשפה מחותן לתופעת בולענים, שנגרמו על ידי כרייה מואצת של פחם, ולנזק לנוף שהשתנה והפגיעה בחי ובאדם.

בתערוכה אנו מציגים את פרויקט גן הפסלים ביובלים של הפסלת דליה מאירי ובן זוגה יגאל. באתר פסולת בפאתי הישוב יובלים יצרו הזוג מאירי במהלך כשלושים שנה בעבודה עצמית, פארק פסלים אקולוגי הכולל את הצמחייה הטבעית של האזור ומשלב את פסליה המונומנטאליים.

הפסל של אלישבע צבר שמור על העולם ילד, שנבחר כמייצג בהזמנה לתערוכה, מבטא בצורה סימבולית את חיפוש שווי המשקל, נקודת האיזון בין הטבע לצרכי האדם בעולם המודרני. הוא מבטא גם את ההכרה והמודעות שהדור שלנו לא היטיב לשמור על העולם, והתוצאות יהיו חלק בלתי נפרד מההתמודדות וההישרדות של הדורות הבאים.

עדי גרינפלד, אוצרת, יולי 2021