במבט מעל

ג’סיקה מאיר, יופי שביר 

"If you can see the earth illuminated when you were in a place as dark as night, it would look more splendid than the moon". Galileo Galilei[1]

תערוכה זו של צילומים של האסטרונאוטית ג’סיקה מאיר מציגה את רשמיה של מאיר בהביטה אל כדור הארץ מתוך הקופולה של תחנת החלל הבינלאומית ISS במהלך שבעה חודשים החל מספטמבר 2019 ועד אפריל 2020 במשימות נאס"א 61 ו-62.

משימותיה של מאיר היו מקצועיות-הנדסיות אולם גולת הכותרת הייתה כאשר, יחד עם האסטרונאוטית קריסטינה קוך, ביצעה את ההליכה הראשונה אי פעם בחלל על ידי שתי נשים. חלק ממשימותיה כללו ניסויים לבחינת השפעות השהות בחלל על הגוף הנשי.

מעבר למשימות המדעיות, המבט של מאיר הוא אוניברסלי, מעורר מחשבה. המראה המרהיב של כדור הארץ, עטוף במעטפת הדקה של האטמוספירה, מתגלה על פי הגדרתה של מאיר כ- יופי שביר. מבט העל מאפשר תמונה כוללת, אחרת ממה שרואים כאשר נמצאים בתוך הנוף, תמונה המעוררת מחשבות והרהורים על מקומנו ביקום, על מקום כדור הארץ והשבריריות שלו.

מאיר רואה במראות הנשקפים דרך עדשת מצלמתה אסתטיקה כמעט אבסטרקטית. במילותיה, בווידאו שהכינה לתערוכה, מסכמת ג’סיקה את התחושות שלה. היא מתארת את יופיים של המראות שעוררו בה אסוציאציות של אמנות מודרנית, היא חשה כאילו היא נמצאת בתוך תערוכה של אמנות אימפרסיוניסטית.

בצילומים שלה היא בוחרת את אותן תמונות שהן יותר מרהיבות, שמשלבות את הצבע והמרקם של קווי החוף, תנועת גלי הים, הקרחונים, המדבריות, איתני הטבע, ללא התייחסות למקומות הגאוגרפיים שקראנו להם בשמות, אלא לטבע עצמו כיחידה אחת ללא גבולות מעשה ידי אדם. הצבע נשפך כמו פלטה של צבעים, והמרקם כמו משיכות מכחול. קבוצה של תמונות מתארות מקומות בלילה, מקומות מוארים יותר ומוארים פחות, שמהם ניתן ללמוד על התרבות שלנו והתפתחותה.

במבט בתמונות הבודדות יש לפעמים תחושת הנשגב, המדיטטיבי, כמו המבט הרומנטי של האדם מול הטבע.

אל מול היופי הנשגב היא מציינת את הנראות מהחלל של חלק מבעיות הסביבה, המסת הקרחונים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ, התמעטות היערות כתוצאה מכריתה מאסיבית והפיכת יערות העד לחלקות חקלאיות, השריפות, טביעת הרגל האנושית, והסכנות לפלנטה הייחודית שלנו המאפשרת חיים. רק על ידי שיתוף פעולה בינלאומי ניתן להתגבר על הבעיות האורבות למין האנושי, תחנת החלל היא דוגמא של הצלחה לא רק טכנולוגית, אלא של שיתוף פעולה בין הלאומים.

ג’סיקה מאיר משתפת אותנו ברגשותיה כאשר היא עוברת מעל המזרח התיכון, הנמצא במסלול שעושה תחנת החלל והוא בעל נראות טובה יחסית, ובמחשבותיה על שורשיה היהודיים מצד אביה ועל בני המשפחה המתרגשים בחשבם עליה שם רחוק מעל.

בהקשר לתערוכה היא זוכרת את המפגש עם טל, שעל שמו נקראת הגלריה, כאשר בילתה איתו זמן מה ב-2001 במעון הוריה בפלורידה בעיירה Ponce Inlet. שם, הוא צייר את מראות החוף והים בלילה, בצבעים הפוכים, תמונה הנמצאת כיום בדירתה.

נקודת המבט של ג'סיקה מאיר מקורית וייחודית, מזכירה גישה רנסנסית המחברת בין תחומי המדע והטכנולוגיה לבין האמנות. פרויקטי חלל הם רב-תחומיים, דורשים ידע ומיומנויות ספציפיים ומוטי משימה, אולם חקר החלל בכללותו דורש תעוזה, השראה, דמיון ומעוף, וגם מרכיב רוחני כמו נפש האמן, והחיבור ביניהם מקורי ועוצמתי.

התערוכה הזו מיוחדת במינה משום שהיא מדגישה את ההיבט האמנותי. רוב התערוכות שמוצגות במוזיאוני המדע והחלל בארץ ובעולם הן תערוכות שמתמקדות בנושאים הטכנולוגיים והמדעיים של תעשיית החלל וסוכנויות החלל. בתערוכה זו, ג'סיקה משתפת אותנו בהתפעלות וההתפעמות ממראות כדור הארץ כפי שמוגדרים במילותיה היופי, היופי המדהים.

הצילומים מנופי כדור הארץ וסרטי הוידאו המוצגים בתערוכה מאפשרים ולו במעט לחוות משהו מרשמיה של מאיר, ביטוי לרצונה לשתף כמה שיותר אנשים בנקודת מבטה ובתובנות ממראות הפלנטה שלנו.

הבחירה שלה כפולה, בבחירת נושאי הצילום ובבחירת כחמישים תמונות להצגה בתערוכה מתוך מאות תמונות שצילמה במהלך המשימה שלה.

מראה כל אחד מהצילומים מרשים בפני עצמו, אולם כאשר הם מוצבים בתערוכה כוללת הרושם המתקבל הוא שהשלם גדול מחלקיו, והתחושה בתערוכה היא של יותר מהסכום של התמונות המוצגות.

מילותיו הנבואיות ומעוררות ההשראה של גלילאו מנבכי העבר מתקשרות עם תמונותיה של מאיר ומאפשרות מבט ייחודי על עולמנו ומקומנו ביקום. 

עדי גרינפלד, אוצרת, פברואר 2021