אפרים משה ליליין ידוע בעיקר כצייר הציוני הראשון, בעבודותיו שנעשו לפני ואחרי הצטרפותו לתנועה הציונית והפכו לסמלים לאומיים שאומצו ע"י התנועה, כברעיונות מפורשים המתייחסים להתחדשות העם היהודי. הוא הקים את בצלאל יחד עם בוריס שץ ואייר את סמל המוסד, והסמלים שטבע השפיעו על אמני ישראל. תערוכות מעבודתו שהתקיימו בארץ עסקו בעיקר בקשר בינו לבין הציונות.

בתערוכה זו מוצגים היבטים אחרים ושונים בעבודתו של ליליין. כאן נראה את ליליין האיש, נתמקד באירועים ביוגרפיים והשפעתם על עבודתו, ונציג חתך עבודות המתאר את דמות האשה בהבטים שונים. נבחן את תולדותיו ואת מקורות יצירתו כדי למצוא שביל רמזים החושף את פן אחר ביצירתו המגוונת והייחודית לזמנה, הפן האישי לעומת הלאומי-ציוני.

עם מלאות ששים למדינה שהייתה להתגשמות חלומו של ליליין, נרצה קודם כל להיזכר באמן שהיה מהתומכים הנלהבים של הרעיון הציוני בתחילת דרכו וממקימי בצלאל. כמו כן נרצה בתערוכה זו  לחשוף לקהל הרחב, עבודות פחות מוכרות, העוסקות בפן האישי, בדיוקן עצמי, במשפחתו ובפרט בדמות הלנה אשתו, ובפנים השונות בדמות האשה בעבודתו.

הרעיון על תערוכה בנושא נשים התגבש ועלה לאט לאט מתוך החומר עצמו. את החיזוק קיבלנו מקריאה מחודשת של מכתבי ליליין לאשתו הלנה בתרגום העברי מקטלוג התערוכה שהוצגה ב 1997 במוזיאון הפתוח בתפן. במכתב מ 14 אוגוסט 1905 מתייחס ליליין במפורט ומביע דעתו בנושא הנשים, כתשובה לשאלתה של הלנה, אשתו לעתיד.

בחיפוש אחר דמויות הנשים בעבודתו מצאנו עושר דמויים רב. זו הייתה תחילתו של מסע מרתק שערכנו בעקבות האיש שחי ויצר לפני כמאה שנה, בניסיון לגלות פרטים על האיש ועל חייו וללמוד על יצירתו שהטביעה חותמה על תחילתה של אמנות ישראל. הנסיון לבנות תמונה על מישהו שחי בעבר, מתוך פרספקטיבה של זמן כה רב, דומה למעשה לבניית פסיפס, תוך איסוף חלקי מידע האמורים ליצור ולהתחבר לסיפור. נסיון זה יצלח רק בחלקו. חלקים רבים בפסיפס נשארו עלומים, והתשובות לשאלות הרבות שרצינו לגלות, נותרו עדיין פתוחות. אבל העבודות שנשארו, דוממות, ראויות לניעור האבק והצגתם מחדש לקהל, לא רק מתוך ספרי ההיסטוריה, אלא בתערוכה בה אפשר להעריך ולהתרשם מקרוב.

דמויות נשים מוצגות בעבודות ליליין, כמעט בכל נושאי היצירה והתקופות. בעבודותיו מהתקופה הראשונה, שעיקרן איורים לכתבי עת וספרים, מובעים רעיונות אידאולוגיים על ידי הכללת דמויות עירום של נשים וגברים כדמויות אנוש או שרפים, דמויות דמיוניות וסימבוליות. בהמשך עבודתו ובעקבות מסעותיו אוסף ליליין דמויות המבוססות על אנשים שהוא מתעד בצילומיו,

המשמשים כמקור לעבודות התחריט. דמויות אלו הן דיוקנאות אנשי המזרח, בחיפוש אחר אותנטיות לתאור העם הקדום שישב בארץ, ובהן פוגשים סטריאוטיפיים יהודיים כמו זקנים מתפללים מעדות שונות, כמו גם דמויות רבות של נשים מזרחיות. חלקן של דמויות אלו ישמשו בהמשך כמודלים לאיוריו לספרי התנ"ך.

בעבודותיו אנו מוצאים פנים רבות לדמות האשה – אם הילדים והרעיה, נערות יהודיות לבושות בצניעות ובכותונת פסים דמוית טלית, נשים מזרחיות הנושאות בעול משאן על כתפיהן וראשן, ונשים מעורטלות ומפתות המביעות את הפן הארוטי הנשי.

ליליין יוצר באווירה של סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20, תקופה המאופיינת בהתעוררות רעיונות של נעורים והתחדשות ליברלית ותחילתן של תנועות תרבותיות ופוליטיות, כאשר אחד הנושאים על סדר היום הוא שחרור האשה. הוא גם מושפע מן המסורת היהודית שעל ברכיה גדל ובמיוחד מהטקסט התנ"כי שעליו הוא מתבסס כמקור לאיוריו לרבות היחס לאשה. בתחילת דרכו האמנותית הושפע מתנועת האר נובו (Art Nouveau) בביטויה בגרמניה ומאמנים בני זמנו שיצרו בסגנון זה, ובהמשך הוא עוסק בעיקר בטכניקת התחריט ובצילום, מוותר על האורנמנטיקה והמסגרת, ומגבש סגנון ושפה המייחדים אותו. סטפן צוויג מכנה זאת "המשורר ועפרונו". 

התערוכה מציגה תחריטים מאוסף משפחת האמן, וכן ספרים וכמה דוגמאות מתוך תוויי הספר (האקס ליבריס Ex Libris) שאוירו על ידו. אוסף המכתבים של ליליין אל הלנה אשתו, שקובצו בספר על ידי אוטו ליליין הבן, משמש כאחד המקורות העיקריים ללימוד על האמן ופועלו. בין מסמכי ארכיון המשפחה נמצא מתווה הרצאה של אשת האמן הלנה ליליין, שהוצגה על ידה לאחר מותו, המהווה מקור חשוב על עבודתו של האמן. בתו של האמן הגברת חנה פיטרס החיה כיום בדנמרק, וכן נכדתו חנה ליליין-קיפניס מכפר ורדים, השלימו בראיונות אישיים פרטים חשובים מהביוגרפיה המשפחתית. מידע נוסף מתבסס על קטלוגים מתערוכות שהתקיימו בארץ ובחו"ל, מאמרים שהתפרסמו בהקשר לעבודתו, וספרים ומונוגרפיות שפורסמו בימי חייו.

תודתי לחנה ליליין-קיפניס נכדתו של האמן ולטל קיפניס, מכפר ורדים, שנתנו בי אמונם והעמידו לרשותי את כל החומרים, ונרתמו בנדיבות ובדרך של נועם לכל הנדרש בפרויקט זה.
אני מודה לחוה גבעוני, נכדתו של האמן, מגבעת ברנר, שנתנה הסכמתה ותמיכתה לתערוכה.
ברצוני להודות  תודה מיוחדת  לגברת חנה פיטרס, בת האמן החיה בדנמרק שקיבלה אותנו בביתה בביקור מרגש, הקדישה לנו מזמנה, וחשפה בפנינו סיפורים מזיכרונה על אביה, ותמונות מאלבומי המשפחה.
עדי גרינפלד, אוצרת התערוכה    מאי 2008