אהרון גלעדי (1907-1993)
אהרון גלעדי נולד בעיר הומל ברוסיה, עלה ארצה ב 1929. חייו סובבו סביב הציונות-חלוצית והאמנות. הוא למד באקדמיה בלנינגרד, הוא גורש לסיביר עקב פעילותו החלוצית. בארץ הצטרף לקיבוץ אפיקים, שם עבד ופעל כ 20 שנה. תחילה התקשה לקבל הכרה כאמן, עבד כמו כולם בקיבוץ ומחוצה לו בעבודות כפיים. הוא עצמו היה טייח, עם השנים הקצו לו מקום לסטודיו ויצירה. הוא צייר את החיים סביבו, אנשים במשפחה, בעבודה, דמויות דוממות אקספרסיביות ללא פנים. השתייך לקבוצת "אופקים חדשים", הוא השתתף בתערוכות הקבוצה, סגנונו מושפע מאסכולת פריז (1949) [1]. פעל גם בהשפעת יוחנן סימון בריאליזם הסוציאליסטי, ובנושאים מחיי הקיבוץ.
גלעדי טען שהוא מצייר פי הרגש [2] צייר אינטואיטיבי. ב 1970 הציג במוזיאון חיפה. הוא כדבריו "נגרר אחרי המכחול, אחרי הצבע, אדון היצירה הנושא הוא רק עזר כנגדו "
 "דמויותי המסורבלות, המגושמות אינן בנות זמננו. מימי קדם אולי מימי בראשית ניצבות הן כאילו במרדן החרישי על עוול הדורות על שלא זכו להד באמנות כפי שזכו מלכים ונביאים. פניהן חסרי קלסתר אומרים מתח פנימי עצור, חרדים לגורל אנוש, לוחשים תפילה לאמת נצחית כאהבת אם לבנה". הציור של גלעדי מתחיל מכתם צבע ההופך לאט לאט לדמות או דמויות או נוף, מורכבים מציורי ריבועים, וצורות גיאומטריות.  לקראת סוף חייו, חי ויצר בחולון, עסק גם בתחריטי לינון, חי בפשטות וצניעות האופיינית לו.