איך להגיע
  לוח אירועים
  מפגש עם הסופרת משוררת חמוטל בר-יוסף
  כתבה 15 שנה לגלריה טל
  דליה מאירי Paris Open Studio 2016
  דלית שלגי-לאון אור אחר, תחת שמש אחת
  התחדשות אמני כפר ורדים מציגים
  מרסל ינקו Late DADA
  שירלי סיגל מכוסה וחשוף
  הרצאת עדי גרינפלד בכנס מותר 23
  לאה גולדברג עוד חרוז אחד
  כנס מותר 2015 -הרצאת עדי גרינפלד בכנס
  טל גרינפלד פלורידה
  ורדה יתום
  ציוני דרך תערוכה מאוסף הגלריה
  קזואו אישיי, Mujo ,ציור, קליגרפיה, רישומי דיו ועוד
  אהרון גלעדי פנים אל פנים
  דוד מסר בדרכו
  תערוכת בוגרי בצלאל תואר שני MFA
  יאן פטרי - עבודות אחרונות
  עודד פיינגרש דיאלוג
  שולה ליס מסע אישי
  תערוכת אמנים בוגרי הכפר לקראת חגיגות ה-30
  חוה מחותן זכרונות ילדות
  מבואה
  תערוכות לפי שנים
  ישראל גרינפלד פרקטלים בצמר
  אפרים משה ליליין
  טלי זורע חרוט בנוף
  אפרים משה ליליין נשים בגלריה האוניברסיטאית אוניברסיטת תל-אביב
  שיח נשים, ייצוג נשים באמנות ישראלית
  דוד מסר בדרכו
  אחמד כנעאן על חבל דק
  עידו נוי על גגות תל-אביב
  מטלמורפוזיס על האמן והתערוכה
  פרופ' מורדכי עומר, לזכרו
  שמואל כץ, בין מֵצַרים מבית הזכוכית לארץ מובטחת
  לחם תערוכת אמני כפר ורדים
  זמן התארגנות-חלון התרעננות
  מעגלים, דליה מאירי
  ארץ ארץ נופים ואנשים מארץ ישראל של פעם
  שמואל כץ הלך לעולמו
  עדי גרינפלד על שמואל כץ
  שמואל כץ ציונים ביוגרפיים
  סרט בין מצרים
  מיקי צדיק קורמת עור
  מטלמורפוסיס סרט ושירים בתערוכה
  בהשראת חנוך לוין-תערוכת הדפסים
שמואל כץ הלך לעולמו
עדי גרינפלד על שמואל כץ

ימים ספרים לפני ערב פסח הלך לעולמו האמן שמואל כץ, צייר קריקטוריסט, מאייר ספרים, אמן רב תחומי שיצר כמעט כשנות המדינה מהסטודיו הצנוע בקיבוץ געתן. עד יומו האחרון המשיך ביצירתו, עבודותיו הוצגו לאחרונה במוזיאון ישראל (שמוליק כץ: 60 שנות איור של ספרי ילדים) והתכונן לקראת תערוכה שתוצג בחודש מאי במוזיאון הקריקטורה בחולון. בימיו האחרונים הוא עבד על איורים לספר "צילה וגילה" של נירה הראל והכין קריקטורה למוסף ה"קיבוץ".


באביב 2007 הוצגה תערוכה "בין מצרים " בגלריה טל כפר ורדים. התערוכה הציגה את  סיפורו האישי, סיפור יליד וינה, שעבר עם משפחתו להונגריה לאחר כיבוש אוסטריה, ניצול בזכות מחסה שמצא בבית הזכוכית, אחד מהמקומות שהיו בחסות השגרירות השוויצרית ביוזמת הדיפלומט קארל לוז, שפעל להצלת יהודי הונגריה. 
לאחר המלחמה הצטרף לשומר הצעיר ועלה לארץ באניית מעפילים "כנסת ישראל", שנעצרה ע"י הבריטים ומעפיליה הועברו למחנה מעצר בקפריסין.
שמואל כץ, אז אמן צעיר, תעד אירועים דרמטיים אלו בציורים ורישומים. התערוכה בגלריה טל, הציגה את הציורים והרישומים שתעדו את האירועים הדרמטיים מתקופת בית הזכוכית, דרך מחנה העולים בקפריסין ובעתלית ועד לעלייתו לקיבוץ געתון. האיורים חלקם מקוריים, עם סימני הזמן שהוטבעו על הנייר המצהיב, חלקם משוחזרים ע"י האמן מתוך הזכרון במועד מאוחר יותר. זה לצד זה הוצגו ציוריו מימי צעירותו וציורים שנעשו בידו המאומנת של אמן רב שנים ורב פעלים, ניתן היה להבחין באותה שפה, אותו קו מהיר, בוטח המנציח תנועה, הבעה או רגש, נטיית ראש או אפיון מדויק של תחושה. קו ועוד קו וכל הסיפור נפרש לעינינו.


בתחילת 2006 הגעתי אל שמואל כץ  מתוך כוונה לעשות תערוכת ציורים מספרי הילדים שאייר. בפגישתנו הראשונה, הוא היגיע רכוב על אופניו וקיבל פני בשער קיבוץ.

קיבוץ געתון, ביתו מאז הקמתו בשנת 47, משקיף אל נוף גלילי פסטורלי, מערבה אל שפלה וחוף ים, מזרחה הרי הגליל ומקרוב מתוך צמחיה צפופה, נישא מבצר יחיעם, כעדות דוממת לימים עברו.
הוא ארח אותי בסטודיו רחב ידים, הרחבה לדירת קיבוץ צנועה, מעיד בענווה על  עושר היצירה. על הקירות תלויים בצפיפות ציוריו, תמונות בנותיו ונכדיו לצד אנשים חשובים שפגש בחייו. שולחן עבודה רחב ידיים, מלא כלי ציור, וגם פסנתר ישן ולצידו האקורדיון, שזכו לימי נגינה טובים יותר. בפינת ישיבה קטנה באותו חלל שתינו קפה שהכין, הוא הראה לי איורים, ציורי אקווארל וציורים מקוריים מ"דירה להשכיר".דפדפנו באלבומי משפחה, לשאלותי הוא ענה באריכות ובסבלנות. כשהגענו לילדותו בוינה ולציורים שהוא הכין לפני זמן מה עבור אתר הנצחה בבודפסט לזכר יהדות הונגריה, ובית הזכוכית. משהו נפתח והחל לספר סיפורים שהיו חבויים שנים רבות. על הבריחה מוינה להונגריה, על מחנה עבודה, על הלילה הדרמטי שבו היגיע לבית הזכוכית, מקום שהיה למקלט ליהודים בחסות השגרירות השוויצרית, על הימים הקשים ההם, על השחרור בידי הצבא האדום ועוד... מפגש מרגש שחשף בפני עבר שלם שלא הכרתי, עולם שונה מ"חסמבה" ו"דירה להשכיר".

חזרתי הביתה נסערת, צלצלתי אליו והצעתי תערוכה בנושא. הוא סרב בנחרצות, "כי הרי הוא מאייר ספרי ילדים וקריקטוריסט ולא אמן שואה". עברו ימים רבים ואז חזרתי אליו כשעבד על הספר  "מול שער נעול, האודיסאה של מעפילי כנסת ישראל" יחד עם ותהילה עופר,  שראה אור בסיוע יוסף הראל, מפקד אוניית  המעפילים כנסת ישראל ב 2006.   פניתי אליו שוב בנושא התערוכה על בית הזכוכית, הצעתי לקשור את הנושא לסיפור ההעפלה. הרי בסופו של דבר הסיפור הסתיים בעליה לארץ, אחרי תלאות רבות והתיישבות בגעתון, ערב הקמת המדינה. "זה לא שואה וזו תקומה" כך טענתי והפעם שכנעתי.
לרגל התערוכה הכנו סרט קצר שהוצג בתערוכה. לצורך הסרט צילמנו שעות רבות, מהן ערכנו 14 דקות. היום, אני צופה בסרט ומתקשה להאמין שאדם זה מלא חיים, מלא יצירה ובעל אופטימיות מדבקת, איננו. ינוח בשלום באדמת געתון הטובה.