Tal Gallery

לגלריה טל בכפר ורדים מלאו חמש שנים. עדי גרינפלד, המייסדת, המנהלת, האוצרת והרוח החיה בגלריה, מספרת איך הקימה מוסד תרבות רציני בניהול פרטי ופורסת את תוכניותיה לעתיד הקרוב (תערוכות בסימן שנות ה-60 למדינה) והרחוק (מבנה גדול ויותר הכרה). סיפור של התמדה ומצוינות.
"להצטלם? את בטוחה?", מתחמקת עדי גרינפלד, מנהלת ואוצרת גלריה טל, מצילום לכתבה ומנסה לשכנע: "אבל כולם מכירים אותי בכפר ורדים". מזל שהעיתון מחולק לא רק בכפר, גייסתי לעצמי טיעון ששכנע בעיקר אותי. עדי באה לדבר על הגלריה, אני רציתי לשמוע גם קצת עליה, הדמות שמפיקה את הגלריה. למזלי, הדמות של עדי היא חלק בלתי נפרד מהגלריה עצמה ואפילו עדי תעיד על כך בהמשך שיחתנו.
למי שעוד לא מכיר, הדרך לגלריית טל עוברת בשכונת הפרחים לאורך רחוב חצב עד שמגיעים לבית, כביכול עוד בית בשורת הבתים בשכונה. אבל בחצר עומדים כרגע שני פסלים גדולים שפיסלה דליה מאירי, ואין שלט קטן "כאן גרה בכיף", אלא שלט גדול המכריז על התערוכה הנוכחית ולידו, על קיר הבית, באותיות קידוש לבנה: "גלריה טל". בית נחשב ל"חלל אלטרנטיבי אחר", מה שאומר שעושים אמנות איפה שיש מקום, כמו למשל בספרייה. וכך נכנסתי לגלריה טל כשמימין נמצא המטבח. עדי הכינה לי תה ולקחה אותי לסיור בתערוכה של האמנית דליה מאירי.
גלריה טל בכפר ורדים נוסדה על ידי משפחת גרינפלד לזכרו של בנם טל, שנפטר בגיל 23, והשאיר אחריו אוסף של כ-80 ציורים ומאות רישומים.
-        איך התחילה הגלריה?
"הגלריה נפחתה בעקבות טל. עוד בחייו הוא ביקש ממני לארגן לו תערוכה".
-        למה דווקא ממך?
"כי אני טיפוס מארגן, ולעשות תערוכה זה ארגון. עבדתי בניהול פרויקטים. ניהול זה דבר עם תאריך יעד, משימתי שמתלבש טוב עם הכנת תערוכה. מתחילים מהסוף, יש תאריך פתיחה ויש את כל המשימות שבדרך. זה מאוד מתקשר למה שעשיתי קודם. כך שאני משתמשת בכישורים שלמדתי במהלך הקריירה שלי ומיישמת. אחר כך החלטתי שאני רוצה לנהל לא רק ככלכלנית, אלא גם כאוצרת, והלכתי ללמוד אוצרות".
עדי, כאמור, היא כלכלנית במקצועה ומתמחה בחוזים עסקיים. היא עבדה ברפא"ל במשך 22 שנה. כיום, למרות שהיא מנהלת ואוצרת גלריה, היא שומרת על המקצוע ומעבירה קורסים. למשל, באורט בראודה היא מלמדת סטודנטים להנדסת תעשיה וניהול. לאחרונה סיימה לימודי מוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, תכנית ללימודי תעודה אותה מרכז פרופ' מוטי עומר.
"חלק מהציורים של טל היו תלויים בבית, עבודות יוצאות דופן, והרוב הלך לאחסון. אחרי מותו הוצאו שאר הציורים שלו וכל הזמן הייתה המשימה הזו בראש לעשות לטל תערוכה", מספרת עדי. הציורים של טל התקבלו להציג במעלות בשנת 2002, ובינתיים עדי החליטה לקפוץ על הזדמנות נוספת במסגרת "בית פתוח" בכפר ורדים. הבית של משפחת גרינפלד ברחוב חצב 74 עמד סגור, ועדי לקחה את עניין הבית הפתוח באופן מילולי והחליטה לפתוח אותו, לעשות "בית פתוח" לעבודות של טל. חנה ניר קמגושנאי ונוגה מגדל, אוצרות הגלריה של המרכז לאומניות במעלות שהתנדבו לעשות את האוצרות לתערוכה של טל במעלות, נענו להזמנה של עדי לעזור לה לעשות תערוכה בבית הפתוח. "לא כל העבודות היו חתומות, ולא על כולן היה תאריך. הן עזרו לקבוע אם הציורים הם שמן או אקריליק, עשו תיארוך, עזרו לבחור ולתלות". טל עשה רישומים כהקדמה לציורים שלו. עדי מראה לי חוברת המלאה בסריקות של המחברת של טל אותה לקח לכל מקום, שם היה עושה רישומים רבים לציורים שצייר מאוחר יותר.
-        מה קרה בעקבות הבית הפתוח?
"דרך העבודה על התערוכה התחברתי יותר לעבודות של טל. בתערוכה הראשונה במה שהפך להיות 'גלריה טל' הוצגו כ-50 ציורים של טל. אנשים הגיעו לתערוכה. זו גם דרך של אנשים להביע את צערם, מין עיבוד של האבל. יש בפעילות ההכנה לפני כל תערוכה אלמנט של נחמה. בפתיחת תערוכה יש הרבה אדרנלין והתרגשות. זה כאילו לא קשור לטל, אבל בעצם כן".
- את בעצם מגשימה חלום של טל?
"אין לי יומרה לעשות משהו שטל היה רוצה שאעשה. זה מה שאני רוצה לעשות וזה טוב בשבילי, ומעניין אותי. תמיד התעניינתי באמנות למעלה מהממוצע. בתקופה שהייתי קצינה בקריה הייתי יוצאת לבלות בעיקר במוזיאון ממול ולא באבן גבירול ב'קפה צמרת' כמו כולם".
מה שמביא אותנו לשיחה על תל אביב ופריפריה. תמיד אפשר לדבר על פריפריה בהקשר אומנתי בכלל ובהקשר של גלריה טל בפרט. תל אביב היא מרכז אומנותי, מקום שופע אמנים, אמנות, גלריות ומוזיאונים, "אני מאוד אוהבת את תל אביב, אבל תל אביב מבחינת האמנות היא פריפריה לעומת ברלין למשל", אומרת עדי. עניין של פרספקטיבה. "אני גאה לתת במה לאמנים מפורסמים שגרים ופועלים באזור, זה בינגו מבחינתי".
הגלריה מאפשרת לתושבי הצפון ש"גם להם מגיע תרבות", להשתתף בפתיחת תערוכה בלי לנסוע רחוק לפתיחות בתל אביב. "יש פה קהל לאמנות, ויש קהל שחוזר שוב ושוב. יש לי 2,000 מכותבים שמתעדכנים בתערוכות ובפעילויות של הגלריה". הגלריה מקיימת תערוכות יחיד וקבוצתיות, פתיחות חגיגיות, שיח גלריה עם האמנים המציגים, הרצאות אמנות, הדרכות מבוגרים ותלמידי בתי ספר בסביבה. לאחרונה, במסגרת התערוכה של דליה מאירי, הגלריה ארגנה קבוצה של 45 איש לסיור בסטודיו של האמנית בתרדיון ובפארק הפסלים ביובלים, מקום מגוריה של מאירי.
-        איך נבחרות התערוכות?
"יש לי הרבה רעיונות בראש, כיוון שאני באה ממקצוע שהוא רב תחומי. אבל רעיונות מגיעים אלי גם מתערוכות אחרות, מקולגות ומהיוצרים עצמם שפונים אלי".
בבחירת התערוכה היא שואלת שתי שאלות עיקריות: האם זה ניתן להפקה והאם זה מתאים לקהל היעד. שיקול נוסף הוא הגיוון. לא יהיו שתי תערוכות פיסול קרובות זו לזו למשל. עדי וצוות העובדים זורמים עם דרישות האמן ומאפשרים גם לרעיונות שנראים על פניהם כלא מתאימים לחלל של בית להתקיים בגלריה. "אם יש תערוכה שדורשת חצץ, נביא חצץ, והבלטות יספגו. אם צריך טרקטור, נכניס טרקטור", היא מצהירה. הייתי כמובן שמחה שלאמנית כמו דליה מאירי יהיה חלל יותר גדול, אבל כרגע זה מה שיש". בתערוכה "מעגלים" של דליה מאירי מוצגות עבודות פיסול, רישום ומיצב. בתערוכה מוצגות עבודות מהתקופה האחרונה, שנבחרו מתוך שתי סדרות חדשות: כסאות גלגלים (ברזל) ופורטרטים מרושתים (אבן). עבודות מתקופות קודמות, מסדרת כסאות, דיוקנאות, מיכלי פח, מאובנים וגולם, מוצגות גם כן בגלריה. התערוכה מדגישה את המגוון הרב ביצירתה בחומר ובצורה, ברעיון ובמימוש. באחד החדרים, לצד חלון פתוח לרווחה לנוף, מוצגות מספר עבודות פיסול: עבודה באבן, במתכת, עץ ועבודות מחומרים משולבים. ומדלת הזכוכית הפונה אל המרפסת מציצות שתי עבודות מברזל של דמויות היושבות על כסא גלגלים. העבודות עצמן, כמו גם החלל בו הן מוצגות, מאוד חזקות ומרגשות. ב-19.1.08 תינעל התערוכה במפגש עם האמנית. בתהליך של הפקת תערוכה יש הרבה גורמים המעורבים זה בזה וחופפים כמו במרוץ שליחים: האמן, המפיק, האוצר, מעצב גרפי ועוד. "אני אוצרת ומפיקה, אם כי לחתום כאוצרת לקח לי זמן", אומרת עדי ומוסיפה על החלק שלה ובעלה ישראל בגלריה: "בגלריה יש ביטוי של ישראל ושלי. ישראל עוזר בגרפיקה, בצביעה, בתלייה והכנת תערוכה. כל העבודות הטכניות נעשות על ידינו.
"בתהליך האוצרות", אומרת עדי, "יש הרבה מאוד מקום לביטוי. פרופ' מוטי עומר קורא לזה 'אוצר יוצר'. זה לא שיש פה תחרות עם האמן, יש המון הערכה לאמן והתערוכה מציגה אותו במיטבו. אבל יש יצירתיות רבה בעבודת האוצר".
עדי מתעסקת באמנות בעצמה, בצילום ועיבוד מחשב ולעיתים משתתפת בתערוכות באזור כמו בתערוכה במרפאה פה בכפר. ב-15.12 תציג במסגרת תערוכה קבוצתית באורט בראודה בכרמיאל.
-        מה התכניות לעתיד?
"כיום הגלריה ממוצבת כמקום של אמנות ללא מטרות רווח, ומביאה תערוכות של אמנים צעירים שיקבלו חשיפה לצד תערוכות של אמנים בעלי שם כמו דליה מאירי. אני רוצה להביא גם קהל חדש. קצת על ידי פרסום, כתיבת כתבות על אמנות, או אירועי פתיחה חגיגיים. יש אתר אינטרנט שפתוח לקהל הרחב והגלריה חברה בארגון בינלאומי "icom" – איגוד המוזיאונים, שיש לו אתר משלו. אבל זו משימה שלא נגמרת, ואף פעם זה לא יהיה מספיק. המקום פתוח לסטודנטים לאמנות, לתלמידים, לאורחים מחו"ל".
בתחילת דרכה הגלריה התבססה בעיקר על פעילות התנדבותית. הצוות, כמו גם האוצרים, התנדבו בעצמם, עד שעדי כנראה הבשילה להתחיל ולאצור בעצמה. כיום מפיקים בגלריה חמש עד שש תערוכות בשנה, שזה קצת פחות ממה שהיה בהתחלה, ויש רווח של שבועיים בין תערוכה לזו שאחריה, תקופה שמאפשרת מרווח נשימה מסוים. הגלריה כבר לא פועלת על בסיס התנדבותי, אך לא גובים תשלום בכניסה. האמנים עצמם משתתפים חלקית בהוצאות ויש כאלו שמשאירים עבודה. "כך, מלבד האוסף של טל, הגלריה צוברת אוסף וזה אחד מהמאפיינים של מוזיאון", מתגאה עדי. הגלריה מתנהלת מתרומה של המשפחה, וכרגע היא מתארגנת לפנות לגופים כמו מפעל הפיס ומשרד החינוך או התרבות לתמיכה.
צוות העובדים של גלריה טל כולל היום את נטע רפאלי ורעיה בן פורת, שעובדות בגלריה בשעות הפתיחה לקהל הרחב, ואת מינה הטסון שמדריכה קבוצות. עובדים אחרים עוסקים בעיקר בעריכת סרטים, גרפיקה ומשימות מוגדרות נוספות.
בעתיד, מאחלת עדי לגלריה עדי מבנה גדול יותר, אך בינתיים היא מאחלת תערוכות מעניינות, שיגיע קהל רב, כולל תלמידי אמנות מהסביבה, ושהגלריה תחדור לתודעה כמקום המציג אמנות ברמה גבוהה.
לעצמה מאחלת עדי לאצור לא רק בגלריה טל, אלא גם בתל אביב. את הסטאז' עשתה עדי במוזיאון תל אביב ובמסגרתו הייתה חלק מצוות התערוכה "12 אמנים". הסטאז', שהסתיים זה מכבר, נערך במשך שמונה חודשים, ועדיין קשה למחוק את החיוך מפניה של עדי.
תערוכה נוספת של טל? תהיה, בטווח של שנה, כולל קטלוג שיכלול את מכלול העבודות שלו. כרגע המשפחה עסוקה בין היתר עם ילדיהם: הילי שסיימה בבצלאל מגמת אמנות, הציגה בתערוכת הבוגרים ומתכננת תערוכות נוספות, אורלי שמסיימת צבא במרץ ונועם, תלמיד י"א בבית הספר בכברי שמנגן בפסנתר ובבריטון בתזמורת כפר ורדים.בשנה הקרובה יוצגו בגלריה טל תערוכות בסימן 60 למדינת ישראל. עדי ממתיקה סוד ולא מוכנה לחשוף את התערוכות שיעלו. כדאי להתעדכן: www.talgallery.co.il

גלריה טל היא מוסד התרבות החשוב ביותר והרציני ביותר הפועל בכפר ורדים, והתערוכות המתקיימות בגלריה הן אירועי התרבות האיכותיים ביותר שמתקיימים בכפר. והדבר נכון גם לגבי הסביבה כולה. בתקופה האחרונה, זו אולי לא חוכמה גדולה, שכן אין כאן תחרות של ממש. אבל גם כשהיו כאן קולות של עשייה תרבותית, גלריה טל נשאה דגל של איכות ממש מיום היווסדה.
האתגר אינו פשוט. בהעדר כמעט מוחלט של מימון ציבורי, מצליחים עדי גרינפלד ובני משפחתה להפעיל מוסד מקצועי, שהציב לעצמו רף גבוה של איכות, יעדים ברורים וכלל לא קלים להשגה ונורמות של מצוינות. השורה התחתונה היא הרמה האמנותית הגבוהה, אבל את המקצוענות אפשר לראות לכל אורך הדרך: הניהול הכלכלי, הארגון הלוגיסטי, ההזמנות, הקטלוגים, יחסי הציבור, הפתיחות המכובדות, האירועים המלווים את התערוכות, ואפילו העיצוב של הגלריה (מבפנים ומבחוץ) בתוך בית מגורים, אתגר לגמרי לא פשוט. הכל מכובד, מקצועי ועם זאת מידתי וצנוע. בפתיחות, למשל, יוגש כיבוד קל ומכובד, יהיה יין טוב אך לא יקר מדי, והוא יוגש בכוסות חד פעמיות, אך מהסוג האיכותי. קטעי המוסיקה יוגשו על ידי הרכב מקומי טוב, והנאומים לא יהיו כבדים או ארוכים מדי. הכל בכוונת מכוון, והכל מידתי, מקצועי ונכון. ובלי שסיפרו לי, אני יודע שמאחורי כל פרט, עומדת מחשבה ותכנון מוקדם. מרשימה במיוחד הבחירה הנכונה של האמנים והמינון: ראינו תערוכות של צעירים מבטיחים דוגמת תלמידי העיצוב של שנקר, לצד אמנים בעלי שם כמו ורדה יתום, יצחק יורש ודליה מאירי שמציגה עכשיו. פגשנו גם אמנים פחות מוכרים כמו שרית פולס, ענבל יורש-בוזגלו ואמנים מהכפר בתערוכה קבוצתית, ואף נחשפנו לצדדים לא מוכרים של אמנים ידועים דוגמת שמואל כץ. עיקר הבמה ניתנת לאמנים תושבי הגליל, מה שמעצים עוד יותר את ההישגים של הגלריה ויוצר מערכת יחסים הדוקה עם הקהילה. המארג הזה, שבראשו עומדות נורמות של איכות, הוא דוגמה לכל מי שעוסק בפעילות תרבותית, ובעצם לכל מי שעוסק בפעילות ציבורית. בכפר שחרט על דגלו את המושג "איכות חיים", צריך שיהיו עוד כמה עדי גרינפלד.

בתמונות: סיור בסטודיו דליה מאירי שאורגן על ידי הגלריה
פתיחת התערוכה של יורש. הכל מידתי, מקצועי ונכון