התערוכה מביאה תחושות אישיות במהלך ובעקבות המלחמה. הכוונה לתת ביטוי לתחושות הפרטיות והאישיות, להתמודדות היום יומית עם שאלת הקיום הבסיסי והמציאות שהשתנתה כהרף, עם תחילת המלחמה ושבשה את מהלך החיים בצפון. הקיץ שאמור להיות זמן לחופש, לרגיעה והתרעננות, הביא עלינו תחושות קשות, אי-ודאות, מצוקה.
לא הפוליטי, הצדק והעוול, המילים הגדולות של מלחמה ושלום, כל אלו נשאיר למקום אחר.
המלחמה הכריחה אותנו לעסוק בעניינים קיומיים, לשרוד.
העבודות עוסקות בנושאים שהפכו בין יום לחיינו, השאלות שעלו שוב ושוב:
האם להישאר או לעזוב, האם מרחב מוגן או להמשיך בשגרה.. לחזור לעבודה?
האם הבומים שלנו או שלהם, האם זו יציאה או נחיתה?
אם לנסוע דרומה, באיזו דרך לבחר, באיזו דרך לנסוע... אין רכבת מנהריה ,
להישאר במקלט או לצאת ולהמשיך לעבוד, האם להמשיך כרגיל?
האם יש פגיעות קרובות, מי נפגע, האם זה בכפר?
מי נסע, מי נשאר, מי צריך אולי עזרה , תרופות? מה עם המשפחה שביתם נפגע, מי מארח אותם? מי מגיש עזרה?
מה לעשות עם הכלבים הנטושים שהשאירו העוזבים מאחור משוטטים,
אי אפשר לטפל בכל הכלבים האלו?
גם היערות נשרפים, גם העצים פגועים, האם מכבים שרפות?
לחכות לקול הקבט"ית הקורא לצאת להתארגנות קצרה...להתרעננות
בתל-אביב בטיילת הכל כרגיל, ב Comme-il fault ארוחת בוקר נהדרת,
יש חניה חינם לתושבי הצפון,... עייפים , חוזרים לצפון!
למרות אי הודאות מצאו אמנים רבים דרכם אל היצירה. התערוכה מציגה עבודות שנעשו במהלך ובעקבות המלחמה. בטכניקות שונות ומגוונות, כל אחד בדרכו מספר סיפור. חלק מהעבודות מלוות כיתוב שנכתב ע"י האמן היוצר, במילים שלו, ויש אמנים שבחרו בשתיקה, הבעתם בעבודה המדברת בעד עצמה.
יש עבודות ויש המכלול, אמנים מהצפון, כפר ורדים, כליל, מצפה הילה, מעלות, בית ג'אן וחיפה, אבל גם מתל-אביב, לפיד , וירושלים, מביאים מקבץ עבודות, מקצת התחושות.
וכמה מוזר במציאות המטורפת שלנו, כשאנו מחפשים ריפוי ומזור דרך האמנות, חווים אזרחים ישראלים אחרים, בדרום, בשדרות את שחווינו אנו בשנה שעברה. בצומת אלונים
נוף בראשית, אלונים עתיקים ירוקי עד, השדות צהובים, כמו תמונה של ציירים ראשונים
בצומת אלונים עוצרים לתדלוק ועיתונים
בצומת אלונים מגייסים חיילי מילואים
בצומת אלונים משפחות נפרדות, תרמילים מונחים, אוטובוסים ממתינים
ברדיו שומעים על מירון, מעלות, נהריה, צפת, חיפה, דיר-אל-אסד ועוד כפרים ששמם לא זוכרים, משני הצדדים
מקומות אלומים במרכז העניינים,
בצומת אלונים משפחות, מכוניות עמוסות חפצים ומזרונים
חלק נוסעים דרומה למארחים אדיבים, אחרים לחופשה כפויה,
בתל אביב אין כבר חדרים
מכוניות אחרות, בדרך צפונה, מתדלקות, החפצים עמוסים, הפנים דואגים,
רוצים הביתה, מספיק קניונים, אין מצב רוח לבילויים, הכסף נגמר, חוזרים לכפר...
יש אתרעה, יש אזעקה, כניסה למקלטים, גם בצומת אלונים !
מקלט קטן מלהכיל את הצובאים הרבים, הרוב נשארים בחוץ,
בסופר הקטן מצטיידים במצרכים,
בצומת אלונים - קיץ 2006 , מרכז שוקק חיים
עדי גרינפלד, גלריה טל יולי 2007
|
ראשי 