אפרים משה ליליין ידוע בעיקר כצייר הציוני הראשון, בעבודותיו שנעשו לפני ואחרי הצטרפותו לתנועה הציונית, והפכו לסמל ואיקון של התנועה, ברעיונות ובסמלים מפורשים המתייחסים להתחדשות העם היהודי.
בתערוכה זו מוצע להציג היבטים אחרים ושונים בעבודתו של ליליין. כאן נרצה לראות את ליליין האיש, לסקור אירועים ביוגרפיים והשפעתם על עבודתו, לבחון את ליליין כאיש משפחה, כמתאר את המין הנשי בהיבטים השונים  ובהשפעת הרעיונות והעבודות של התקופה. נרצה לחקור את מקורותיו ותולדותיו ולמצוא שביל רמזים החושף את נסתרי האמן הדגול בפן אחר, האישי (לעומת הלאומי-ציוני) של יצירתו המגוון והייחודית לזמנה.
ציונים ביוגרפיים
ליליין נולד ב 1874 בגליציה בעיירה Drohobycz, אוסטריה באותן הזמנים,(חולקה אחרי מלחמת עולם שניה בין פולין  לאוקראינה). העיירה הממוקמת בסמוך לשדות נפט,ידועה בקהילה יהודית גדולה, פעילה בתחומי תרבות, אמנות, ורעיונות מתקדמים לתקופה. מקורות הקהילה עוד במאה ה15 והולידה כמה יהודים מפורסמים , האמן צייר מאוריציוס גוטליב (1856-1879) , המשורר וצייר ברונו שולץ , והרופא וסופר  יורי דרוחויץ. בבית הספר התיכון לימדו במאה ה19 מקצועות קליגרפיה, רישום , וסדנת עבודות עץ.
בתמונה: רקדנית בטו, תחריט

ליליין בן למשפחה ענייה, אביו היה בעל מלאכה (חרט עץ), נשלח על מלגה ב1890 ללומד בביס לאמנויות בקרקאו (Krakow) אצל  Theo Malejko.
ב1892 חוזר לDrohobycz   וב  1892וב 1984 מקבל פרס מהעיר ונשלח ללמוד במינכן.
ב 1897 הוא  מתחיל לעבוד בJugend  מגזין האוונגרדי ואף זוכה לפרס צילום מטעמו. ב1898   מתחיל לעבוד עם ספן צוויג. הוא התפרסם באיוריו לספר התנ"ך (Muchausen) הוא היה חלק מתנועת האמנות Art Nouveau  , הושפע במיוחד מ אחד  Aubery Beardsley, אמן ומאייר אנגלי.
ליליין הצטרף לתנועה הציונית מראשיתה, השתתף בקונגרסים הציוניים, צייר את דיוקנו של הרצל, איוריו לספר הזהב של הקרן הקיימת זכה לפרסום רב.
ליליין עזר למרטין בובר לארגן תערוכות של אמנים יהודים, ולכן נסע ארצה פעמים אחדות. הוא צילם תמונות רבות בפלשתינה, ובשובו לאירופה החל לשלב מראות אלה עם נושאים תנ"כיים וסגנונו העיטורי. הוא יצר ליתוגרפיות, איורים, כרזות וגלויות שזכו לתפוצה מהירה ורחבה. הוא יצר כמאתיים תחריטים ובהם תיאר את נופי הארץ ואת ירושלים ורחובותיה ואת הנוף האנושי.
ליליין היה בין האמנים הגרפיים הראשונים שיצרו קשר בין תחום הגרפיקה לתחום הצילום. עם הזמן זכו תצלומיו להכרה בשל דיוק אבחנתם ורגישותו לצילום דיוקנאות. לפרסום רב זכה התצלום שצילם את הרצל והדפיס ב1902 (הקונגרס הציוני החמישי) ובו נראה הרצל נשען על המעקה במלון "שלושת המלכים" בעיר באזל. תצלום זה הפך למפורסם ביותר של המנהיג וסמל ציוני . דמותו של הרצל שימשה את ליליין כמודל באיוריו שעסקו בנושאים תנ"כיים. הוא שילב את דיוקן הרצל כמשה ובכך קשר בין המנהיג המקראי למנהיג החדש.   ליליין יצר לראשונה דמות האנשה של בת-ציון שהיא האומה היהודית. הוא הציג אותה כאישה צעירה בעלת שיער ארוך המלווה בסמלים יהודיים, כגון המנורה ומגן דוד. הדמויות הצעירות והיפות ביטאו את רעיון התחייה מחדש של הציונות - רעיון ההתחדשות של העם היהודי בארצו. לעומתם תיאר ליליין את דמות היהודי הגלותי המוקף בסבל ובייסורי הגולה. באיוריו עומדת דמות היהודי מול האופק של ציון שהיא לו יעד לשיבה.
בשנת 1906 עלה ליליין לארץ יחד עם בוריס שץ וייסד עמו את בית הספר לאמנות "בצלאל", שבו לימד כ חצי שנה. ליליין עיצב את סמלו של בית הספר. בהשפעתו הוא התווה למעשה את הדרך ליוצרים רבים שבאו אחריו.
לאחר תקופה קצרה,  עזב את הארץ ושב אליה פעמים אחדות בשנים שלאחר מכן.  הוא חזר לגרמניה ונשא לאשה את הלנה מגנוס. לאחר ביקור קצר בארץ, סרבה הלנה לבוא ולהשתקע כאן ובכך לוותר על מותרות שהייתה רגילה בהם בבית הוריה בבראונשוויג.
בהמשך נולדו לו בן, אוטו ובת חנה. נושא המשפחה, אשתו ילדיו, הוא עצמו ועבודתו מופעים ברישומים ובעבודות התחריט בעיקר בעבודות התחריט שנעשו בין 1908-1912 . ליליין הצליח לשלב נושאים תנ"כיים עם נושאים ציוניים ונופים מקומיים לשפה חזותית אחת בעלת עוצמה תקשורתית רבה. לסגנונו העיטורי הייתה השפעה מכרעת על האמנות ועל התקשורת החזותית בארץ עד שנות השלושים של המאה העשרים.עבודותיו שמשו רבות כבסיס לעבודות אמני בצלאל, נמצאים באוספם פרטיים ובמוזיאונים. ב1923, זמן קצר לפני מותו  זכה להציג בניו יורק. ב1924 זכה לתערוכה לרגל יום הולדתו ה50. ב1925 נפטר ליליין בפתאומיות בעיירת נופש באדנווילר, גרמניה.

 עוד על  התערוכה